שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד ראש הממשלה

פסק דין

לפני תביעה שהגישה התובעת בגין נזק רכוש שנגרם לכלי רכבה של מבוטחת אצל התובעת כתוצאה מאירוע תאונה ביום 30/4/06 בסך של 4,139 ₪ .

פסק הדין ניתן לאחר שמיעת הנהגת מטעם התובעת, קצין הביטחון של המתקן מטעם הנתבעת שנכח במקום בעת קרות האירוע ובמסמכים המצויים בתיק, כמו גם בתמונות הנזק ובטופס ההודעה מטעם התובעת ודיווח על המקרה אצל הנתבעת.

לטענת המבוטחת, אשר עבדה במקום תקופה של חמש שנים לערך, בעת שקרה המקרה, הגיעה בשעות הבוקר המאוחרות למקום עבודתה, לכיוון מחסום הכניסה ולאחר שהשומר זיהה אותה, בהתאם לנהלים המקובלים והעברת כרטיס העובד, נדלק אור ירוק ברמזור המצוי ליד מתקן הכניסה וכשהחלה בנסיעה, לא לפני שוידאה כי מחסום הכף הורד, שמעה חבטה וכך נגרם נזק התאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקרות האירוע, המחלוקת היחידה נסבה סביב שאלת האחריות, בעוד שלטענת המבוטחת אצל התובעת האחריות רובצת במלואה לפתחה של הנתבעת, טוענת האחרונה כי למעשה המבוטחת אצל התובעת לא המתינה ולא שהתה לדרישת השומר שהורה לה לעצור בידו, כאשר היא ממשיכה בנסיעתה לכיוון המחסום שהיה מורם ולאחר שהעבירה את הכרטיס.

קצין הביטחון שהתייצב למתן עדות, ציין באופן מפורש כי לא היה עד להשתלשלות האירועים מתחילתה ועד סופה ולמעשה הבחין בנעשה רק לאחר שאירע אירוע התאונה, כאשר שמע את רעש החבטה / פגיעה של כלי הרכב במחסום- הכף.

הנתבעת בחרה, מסיבה השמורה עימה שלא לזמן את השומר שראה את המקרה ממקור ראשון על מנת שיעיד על השתלשלות העניינים, עובר לקרות האירוע, על הנהלים הכללים ועל מה שאירע באותו יום.

כך למשל לא ברור מהו הזמן שחולף מאז מועבר כרטיס העובד ועד להדלקת האור הירוק ברמזור ה"כניסה", מתי מחליט השומר להוריד את הכף, במובן של שלב בסדר הפעולות, שכן לדבריה של המבוטחת אצל התובעת, היא פעלה בהתאם לסדר הפעולות שבו היא נוהגת לעשות מדי יום ביומו, גם באותו יום, כשהיא מבחינה באור ירוק, במחסום מורם ורק אז מתחילה בנסיעה.

עדות זו של הנהגת מטעם התובעת לא נסתרה ואף קיבלה חיזוק בטופס ההודעה שנמסר על ידה מייד לאחר קרות האירוע, שם ציינה כי עברה כאשר הרמזור היה ירוק ואם מבקשת הנתבעת לסתור גרסה זו, היה עליה להביא את השומר שלטענתו דרש ממנה לעצור בידו וחרף כך היא ממשיכה לנסוע כשהכף מורמת- מבלי להתייחס לשאלת צבע הרמזור.

לטענת הנתבעת, אין הגיון בכך שהכף הורדה ושבריר שנייה לאחר מכן, כאשר המבוטחת נוסעת מרחק של כ- שני מטרים לכל היותר, עלתה שוב וגרמה לנזק, אלא אם זו המשיכה בנסיעה כאשר הכף היתה מורמת בכל אותה עת.

בראות עיני, אין הגיון בכך שהמבוטחת אצל התובעת, אשר מורגלת בנהלי הכניסה במהלך מספר שנים לא מבוטל, החליטה באותו בוקר דווקא, גם אם בהיסח הדעת, להעביר את הכרטיס ולעבור מבלי להמתין לכך שהכף תורד ע"י השומר- מדובר בפעולה שהינה בשליטתו של השומר בלבד, להבדיל מפעולה אוטומטית הנעשית בד בבד עם העברת הכרטיס שאז ניתן לומר, בסבירות גבוהה יותר, שיתכן שהנהגת המשיכה בנסיעתה מכוח ההרגל, מבלי ששמה ליבה לכך שהמחסום יוסר.

בכל מקרה כאמור, המבוטחת מטעם התובעת מסרה עדות סדורה שלא נסתרה בשום דרך ומכאן שאין מנוס מקבלת התביעה במלואה וכך אני מורה.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לידי התובעת סך של 4,139 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 28/1/07 ועד התשלום המלא בפועל, אגרה בסך של 337 ₪ , שכר בטלה עבור העדים שאינם בעלי דין בסך של 400 ₪ כל אחד ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ + מע"מ.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח ע"י המזכירות בדואר רשום + א.מ. לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג סיון תש"ע, 26 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: